החלטה בתיק בש"פ 6208/13

1.             לפני ערר על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הנכבד מתאריך 03.09.2013 (כב' השופטת ק' רג'יניאנו) ומתאריך 8.10.2013 (כב' השופטת מ' ברנט) ב-מ"ת 38946-01-13, שבגדרן נדחתה בקשתה של העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו והוחלט לשחררו לחלופת מעצר הדוקה.

2.             עיקרי העובדות במכלול כבר פורטו בהרחבה על ידי חבריי: השופט נ' הנדל (ב-בש"פ 4929/13), השופט י' עמית (ב-בש"פ 4487/13) והשופט ס' ג'ובראן (ב-בש"פ 6084/13) ולכן אתמקד כאן רק במה שרלבנטי לעניינו של המשיב שבפני.

3.             בתאריך 18.07.2013 דן בית המשפט קמא הנכבד - בבקשתה של העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וקבע (מפי כב' השופטת מ' ברנט), כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב ביחס לאישומים 3-1 שנכללו בכתב האישום שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי מרכז ב-תפ"ח 38946-01-13, בהם נטען, בין השאר, כי המשיב יעץ לארגון פשיעה (להלן גם: הארגון) ואולם לא מצא כי יש  ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לביצועה של העבירה, מושא אישום 6 בכתב האישום הנ"ל במסגרת הארגון.

4.             בתאריך 03.09.2013 דן בית המשפט קמא הנכבד במסוכנותו של המשיב ובאפשרות לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט קמא הנכבד קבע (זו הפעם מפי כב' השופטת ק' רג'ינאנו) כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא נמוכה, כאשר לצורך זה הובאו בחשבון עברו "הנקי" של המשיב, עיסוקו כעורך דין והעובדה כי לא מיוחסת לו כל פעולה אלימה - והורה על אפשרות שחרורו העקרונית לחלופת מעצר בדירה שכורה בעיר טירה. עם זאת משום שבדיון בפני בית משפט קמא הנכבד לא הוצעה חלופת מעצר קונקרטית - הורה בית המשפט קמא הנכבד כי לאותה עת יוותר המשיב במעצר עד תום ההליכים, ומשתוצג חלופה כאמור, החלופה תידון לגופה.

           לנוכח ההחלטה הנ"ל, הגישה העוררת בתאריך 11.09.2013 ערר על החלטתו זו של בית משפט קמא הנכבד (וכללה בה השגות הן כנגד ההחלטה העקרונית לשחרר את המשיב לחלופת מעצר והן כנגד ההחלטה כי אין ראיות לכאורה ביחס לביצועו של האישום השישי במסגרת ארגון פשיעה).

5.             בתאריך 17.9.2013 החלטתי כי ערר המדינה עדיין איננו בשל להחלטה מסיבות שונות מה גם שנמסר לי שצפויים להיות מוגשות במכלול בקשות ועררים  נוספים (ערר מצד המשיב ויתכן שגם בקשת הצטרפות של לשכת עורכי-הדין כידידת בית המשפט).

           בא-כוח המשיב גם דיווח, כי בדעת המשיב להודיע בתוך כשבועיים ימים על חלופת המעצר הקונקרטית המוצעת על ידו, בהתאם להחלטתה העקרונית של כב' השופטת רג'יאנו, מושא הערר שבפני, והצהיר כי המשיב לא יבקש להשתחרר ממעצרו טרם שתינתן הכרעה בערר שלפני.

           בצד זה הודיעה באת-כוח המדינה כי בתאריך 20.10.13 מסתיימת לגבי המשיב תקופת המעצר של תשעת החודשים והמדינה מתכוונת להגיש בקשה להארכת מעצרו מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996(להלן: חוק המעצרים) - כשבועיים לפני המועד האמור.

           נוכח כל האמור לעיל הוריתי לצדדים להגיש לי הודעות עדכון על ההתפתחויות במכלול, והוריתי כי כל הבקשות והעררים שיוגשו במכלול יובאו לעיוני וקבעתי דיון-המשך לתאריך 10.10.2013. במקביל קבעתי שעד להחלטה אחרת יישאר המשיב במעצר.

6.             בתאריך 07.10.2013 הגיש המבקש ערר כנגד ממצאי בית משפט קמא הנכבד בנוגע לראיות לכאורה לגבי אישומים 3-1.

7.             בתאריך 08.10.2013 ולאחר שהוצגה חלופת מעצר קונקרטית התקיים דיון בפני בית משפט קמא הנכבד, בגדרו הורתה כב' השופטת מ' ברנט על שחרורו של המשיב בתנאי "מעצר בית מלא" לדירה שכורה בטירה, בפיקוח אשתו ושני אחיו. עוד הורה בית המשפט על עיכוב יציאתו של המשיב מהארץ והפקדת ערבויות כספיות להבטחת קיומם של תנאי השחרור. שחרורו של המבקש עוכב עם זאת עד להחלטתי בתיק זה.

8.             בתאריך 08.10.2013 הגישה העוררת בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

           בתאריך 10.10.2013 התקיים שם דיון בבקשה זו של העוררת (בש"פ 6672/13), בפני חברתי, השופטת ע' ארבל ובגדרו נדחה הדיון בבקשת העוררת ככל שהוא נוגע למשיב - עד לתאריך 17.10.2013, וצויין כי דיון זה יתקיים, ככל שלא יתייתר לאור תוצאותיו של הערר שבפני.

9.              בתאריך 10.10.2013 התקיים גם דיון בפני, במסגרתו אוחדו העררים בנוגע לראיות לכאורה ולשחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לאחר דין ודברים חזרו בהם הצדדים מהעררים ההדדיים בנוגע לראיות לכאורה - תוך שמירת זכויותיהם וטענותיהם בהקשרים אלה בהמשך ההליכים. בהחלטתי מאותו היום אישרתי את הסכמת הצדדים הנ"ל והוספתי כי טענותיהם העובדתיות והמשפטיות של הצדדים בהקשר לראיות לכאורה מעלות שאלות כבדות משקל, ואולם מדובר בסוגיות שבית המשפט הדיוני אמור להידרש להן בתיק העיקרי.

           נוכח ההתפתחויות שנסקרו עד הנה נותר לי איפוא עתה להכריע מתוך המכלול  רק בעררה של העוררת נגד שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ועניין זה אלבן להלן.

10.          אפתח ואומר כי לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהודעות העדכון ולאחר ששמעתי באריכות את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפניי בתאריך 10.10.2013 -הגעתי למסקנה כי דין ערר המדינה להידחותבעיקרו, דהיינו המשיב ישוחרר לחלופת מעצר שבית המשפט המחוזי החליט עליה, בכפוף להחמרה מסויימת בתנאי השחרור, שתפורט בסמוך ולאחר שיתקיימו תנאי השחרור. אפרוס עכשיו טעמיי להחלטה זו.

11.          המסגרת הנורמטיבית לבחינת שחרור לחלופה הוא חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו -1996 (להלן: חוק המעצרים), הקובע, כידוע, בסעיף 21 שבו כי נאשם יוותר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו רק כשמתקיימת עילה למעצרו, יש בנמצא ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום, נשקפת ממנו מסוכנות, או חשש לשיבוש הליכי משפט - ולא ניתן לאיין את המסוכנות באמצעות חלופת מעצר. כאמור, בית המשפט קמא הנכבד קבע כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא נמוכה, זאת בהתבסס על הנתונים שהובאו בפניו. אינני מוצא להתערב בממצא עובדתי זה של בית המשפט קמא הנכבד, שנראה כי הביא בחשבון את השיקולים הרלבנטיים לענין. גם קביעתו של בית משפט קמא הנכבד - לאחר התרשמות בלתי אמצעית ממפקחיו המוצעים של המשיב - כי חלופת המעצר שהוצעה בפניו יכולה להפחית משמעותית את מסוכנותו של המשיב - איזנה כראוי בין הזכויות, האינטרסים והשיקולים הרלבנטיים פה ולא מצאתי להתערב בה.

בהקשר זה אדגיש עוד כי המשיב עצור מזה כתשעה חודשים ולאור נפח המכלול ומורכבות הפרשה - נראה כי ידרשו ימי התדיינות רבים, כך שסיומם של ההליכים המשפטיים, מושא כתב האישום - איננו  נראה בעתיד הקרוב לעין. אכן לא ניתן להתעלם מכך שמשפטים העוסקים בפרשות אדירות ומקיפות כגון זו שהיא מושא כתב האישום - משכם ארוך (השוו: בש"פ 3346/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול(23.6.2008)) ולעיתים בהחלט נדרשת הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בהתאם לאמור בחוק המעצרים ובשים לב להוראותיו ולפסיקה בעניין זה. התמשכות ההליכים בפרשות שכאלו נובעת, בין השאר, ממורכבות הפרשה, מהיקף החומר שמובא בפני בית המשפט והצדדים וכן ממספרם הרב של העדים ומהעומס המוטל על מערכת בתי המשפט. כל הגורמים הללו קיימים גם כאן. יחד עם זאת, ככל שהמשפט הולך ומתארך נעה נקודת האיזון אל עבר שיקולים המצדיקים את שחרורו של הנאשם העצור עד תום ההליכים, למצער לחלופת מעצר הדוקה, והדבר ישים לעיתים, כאשר כמו במקרה שלפנינו - המשיב קשור רק בחלק מהאישומים ועניינו שונה לכאורה מהמיוחס לאחרים במסגרת כתב האישום.

           בעניינו, התרשמתי מהצהרות באי כוח הצדדים שבית המשפט קמא הנכבד עושה כל הנדרש כדי לקדם את שמיעת התיק ולאפשר את סיומו בזמן סביר, ביחס להיקף החומר האדיר שבמכלול -וב"כ הצדדים - אף הם מסייעים בידיו ככל האפשר, בהתחשב בזכויות ובטענות שולחיהם. על כן, גם בהיבט זה לא מצאתי פגם בהחלטתו של בית משפט קמא הנכבד - לשחרר את המשיב לחלופת מעצר לאחר חודשי מעצר ארוכים.